חומרת בעל לה"ר
- מיהו בעל לה"ר ומה חומרתו? עיין ברמב"ם- מה אפשר להבין מלשונו? ועיין גם בכס"מ.
מקור זה לא היה רשום איפה הוא ופשוט חיפשתי ונראה לי שלזה הכוונה, אבל הכסף משנה שם לא מתעסק בזה
רמב"ם הלכות דעות פרק ז' הלכה ב':
"אי זהו רכיל? זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר כך אמר פלוני כך וכך שמעתי על פלוני אף על פי שהוא אמת הרי זה מחריב את העולם, יש עון גדול מזה עד מאד והוא בכלל לאו זה והוא לשון הרע, והוא המספר בגנות חבירו אף על פי שאומר אמת, אבל האומר שקר נקרא מוציא שם רע על חבירו, אבל בעל לשון הרע זה שיושב ואומר כך וכך עשה פלוני וכך וכך היו אבותיו וכך וכך שמעתי עליו ואמר דברים של גנאי, על זה אמר הכתוב יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות".
עיין גם בחפץ חיים כלל א' הלכות ג' ד', ובנוסף גם בסוף הקדמה בהגה"ה.
- על מי נאמרו העונשים של "יכרת ה' כל שפתי חלקות" וכו'?
דברים רבה (פרשת כי תצא) פרשה ו' סימן י'ד:
"ד"א א"ר אסי אין אדם אומר לה"ר עד שכופר בהקב"ה שנא' (תהלים יב) אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו א"ר שמעון ומה אם מרים הצדקת שלא נתכונה לומר לשון הרע אלא דברה בשביל פריה ורביה כך הגיע אותה, הרשעים שמתכונים לומר לשון הרע על חבריהן לחתוך את חייהם עאכ"ו שיחתוך הקדוש ברוך הוא את לשונם שנא' (שם /תהלים י"ב/) יכרת ה' כל שפתי חלקות וגו' אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה ע"י שהיו ביניכם בעלי לשון הרע סלקתי את שכינתי מביניכם שנא' (שם /תהלים/ נז) רומה על השמים אלהים אבל לע"ל =לעתיד לבוא= שאני עוקר יצר הרע מביניכם שנא' (יחזקאל לו) והסירותי את לב האבן מבשרכם אני מחזיר שכינתי ביניכם מנין שנאמר (יואל ג) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וגו' ומתוך שאני משרה שכינתי עליכם כולכם זוכין לתורה ויושבין בשלום בעולם שנאמר (ישעיה נד) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך".
תלמוד בבלי מסכת ערכין דף טו עמוד ב:
"רבי אחא ברבי חנינא אומר: סיפר אין לו תקנה, שכבר כרתו דוד ברוח הקדש, שנאמר: יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות, אלא מה תקנתו שלא יבא לידי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, ואם ע"ה הוא ישפיל דעתו, שנאמר: וסלף בה שבר רוח. תנא דבי רבי ישמעאל: כל המספר לשון הרע – מגדיל עונות כנגד שלש עבירות, עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים, כתיב הכא: לשון מדברת גדולות, וכתיב בעבודת כוכבים: אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, בגילוי עריות כתיב: ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, בשפיכות דמים כתיב: גדול עוני מנשוא. גדולות, אימא תרתי! הי מינייהו מפקא? במערבא אמרי: לשון תליתאי קטיל תליתאי, הורג למספרו ולמקבלו ולאומרו. א"ר חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב: מות וחיים ביד לשון, וכי יש יד ללשון? לומר לך מה יד ממיתה, אף לשון ממיתה. אי מה יד אינה ממיתה אלא בסמוך לה, אף לשון אינה ממיתה אלא בסמוך לה? ת"ל: חץ שחוט לשונם. אי מה חץ עד ארבעים וחמשים אמה, אף לשון עד ארבעים וחמשים אמה? תלמוד לומר: שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ. וכי מאחר דכתיב שתו בשמים פיהם, חץ שחוט לשונם למה לי? הא קמשמע לן, דקטיל כחץ. וכי מאחר דכתיב חץ שחוט לשונם, מות וחיים ביד לשון למה לי? לכדרבא, דאמר רבא: דבעי חיים בלישניה, דבעי מיתה בלישניה".
רמב"ם הלכות תשובה פרק ג' הלכה ו':
"ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים: המינים והאפיקורוסין והכופרים בתורה והכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל המורדים ומחטיאי הרבים והפורשין מדרכי צבור והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיא כיהויקים והמוסרים ומטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים ושופכי דמים ובעלי לשון הרע והמושך ערלתו".
מרכבת המשנה (אלפנדרי) הלכות תשובה פרק ג הלכה ה
"ולשון הרע אפשר שלמדו מדואג שאמר לו הקדוש ברוך הוא ליתי דואג לעולם הבא אמר לו דוד גם אל יתצך לנצח וכל משטמו ושנאתו של דוד עם דואג היה בשביל לשון הרע שדבר עם שאול זה נוכל לומר בדוחק שהרי מצינו ברז"ל שכמה דברים אמרו על דואג שנטרד מן העולם ואחר מצאתי לרבינו ז"ל בפ"ז מהל' דעות שכתב אמרו חכמים ג' עבירות נפרעים מן האדם בעוה"ז ואין לו חלק לעוה"ב ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולם עד כאן והוא מן הירושלמי דפ"א דפאה הרי מפורש דלשון הרע אין לו חלק לעוה"ב, ומושך בערלתו נפקא ליה ממתניתין דאבות והמפר בריתו של אברהם אבינו ע"ה וכמ"ש מרן ז"ל לקמן ועיין מ"ש שם".
- על מי נאמר שהוא ככופר בעיקר?- עיין ברמב"ם וברבנו יונה המצורפים.
רמב"ם הלכות דעות פרק ז' הלכה ג':
"אמרו חכמים שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא, עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולם, ועוד אמרו חכמים כל המספר בלשון הרע כאילו כופר בעיקר, שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו, ועוד אמרו חכמים שלשה לשון הרע הורגת: האומרו, והמקבלו, וזה שאומר עליו, והמקבלו יותר מן האומרו".
ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג' אות ר':
"וזה דבר כת מספרי לשון הרע. אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ערכין טו, ב): כל המספר לשון הרע כאילו כופר בעיקר שנאמר (תהלים יב, ה): "אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו", ועל כן חשבוהו כאילו כפר בעיקר, כי הוא מסבב וגורם נזק גדול ורעה רבה לחביריו, בהבאישם את ריחם בעיני העם או שאר דרכי הפסד. ולא יתכן אשר יכין אדם לחבירו כלי משחית ונזק מר ממות, מבלי שיועיל לעצמו בזה תועלת וריוח ממון, בלתי אם לכד יצרו את נפשו ופרק עול שמים מעליו ונתק המוסרות, כמו שנאמר (תהלים נד): "בא הזיפים ויאמרו לשאול וגו' כי זרים קמו עלי ועריצים בקשו נפשי לא שמו אלקים לנגדם", ופירשו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש תהלים נד): "לא שמו אלקים לנגדם" – כי נתכוונו שיברך אותם שאול, כמו שאמר להם (שמואל א כג, כא): "ברוכים אתם לה' כי חמלתם עלי", "לא שמו אלקים לנגדם" – שכתוב בתורתו (דברים כז, כד): "ארור מכה רעהו בסתר", ונאמר (קהלת י, יא): "ואין יתרון לבעל הלשון". ונאמר על דואג (תהלים נב, ד – ה): "הוות תחשוב לשונך – אהבת רע מטוב שקר מדבר צדק סלה", ופירשו (מדרש תהלים נב): מה יתרון לך ומה בצע כי ספרת לשון הרע? הלא לממון לא היית אתה צריך? אך עשרת! כמו שנאמר עליו (שמואל א כא, ח): "אביר הרועים אשר לשאול", אין זה כי אם אהבת את הרע מן הטוב! ו"שקר מדבר צדק" – כי פרקת עלו! ונאמר (משלי ו, ל): "לא יבוזו לגנב כי יגנוב וגו'", ונאמר אחריו (שם פסוק לב): "נואף אשה חסר לב וגו'", רצונו לומר, כי הוא רע מן הגנב שהוא צריך למלא נפשו כי ירעב. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש תהלים קכ): כי בעל לשון הרע משניהם רע, כי יחטא חטאה גדולה מבלי הנאה, כמו שנאמר (תהלים קכ, ג): "מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה".
אות ר'א:
"והשנית – על כן נחשב המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר, לפי שאומר בלבבו כי שפתיו ברשותו, ומפני שאין בה מעשה, וכי הוא השליט על לשונו, וגמר בדעתו כי אין לו לכלוא את רוח שפתיו מדבר העולה על רוחו, וכי האברים המה לבדם אינם ברשותו לחטוא בהם, כענין שנאמר (תהלים יב, ה): "שפתינו אתנו מי אדון לנו", ולא יאמר: איה אלוק עושי אשר כל תנועות יצירותיו נתונות הנה לו, אחת מהנה לא נעדרה, כולם לעשות רצונו משועבדות? רק אין דבר, וארשת שפה ברשותנו! לא כן הרשעים החוטאים בשאר עבירות, כי יודעים הם כי רע ומר עזבם את השם, אך נמשכים אחר תאותם ויצרם המתגבר, וצר להם על זה. ואמרו רבותינו (ערכין טו, ב): שקולה לשון הרע כנגד שלש עבירות, ואלו הן: עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים. בעבודה זרה נאמר (שמות לב, לא): "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה", בגלוי עריות נאמר (בראשית לט, ט): "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת", בשפיכות דמים נאמר (בראשית ד, יג): "גדול עוני מנשוא", ואילו על לשון הרע נאמר (תהלים יב, ד): "יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות".
- ראובן מצא דירה המתאימה לצרכיו [במקום שההיצע מצומצם ואם יוותר על דירה זו יצטרך לשכור דירה פחות טובה] דא עקא שהשכן שלו הוא מבעלי לה"ר האם מותר לדור שם? ומה הדין אם מקבל על עצמו שלא לשמוע ממנו?
- עיין ברמב"ם המצורף, ועיין גם ח"ח כלל ט'-ד' במקורות שהביא שם – האם האיסור עצמי או מצד חשש שיקבל לה"ר ומה תוקף האיסור?
רמב"ם הלכות דעות פרק ז' הלכה ו':
"כל אלו הם בעלי לשון הרע שאסור לדור בשכונתם וכל שכן לישב עמהם ולשמוע דבריהם, ולא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע לבד".
- עיין במקורות הבאים – במי זה נאמר?
ספר חובות הלבבות שער ו' – שער הכניעה פרק ז':
"והשלישי, כשיתפרסם ענינו אצל בני אדם בטובה או ברעה, שאם ישבחוהו על טובה שעשה, יבז למשבחו עליה, ותהיה נקלה בנפשו וקטנה בעיניו מהיותה מקובלת ורצויה אצל הבורא, לקטנותה נגד מה שהוא חייב בו מכפלי הטובה ההיא, ויאמר למשבחו: רב לך, אחי, כי אינה נגד עוונותי אלא כניצוץ מן האש בים, ואפילו אם תהיה נחשבת למאומה, איך אדע, אם היא נצלת מפגעי ההפסד המשיגים אותה, עד שיקבלנה הבורא ממני ולא ישיבנה עלי וישליכנה בפני, כמו שכתוב: כי תבואו לראות פני מי בקש זאת וגו', ואמר: לא תוסיפו הביא מנחת שוא וגו'. כ"ש אם ישבחנו בשקר, שצריך להרחיק הדבר ההוא מעצמו, ויאמר למספר: די לי, אחי, בקצורי במה שאני חייב בו לבורא, אל תקבץ עלי עוון קצורי ועוון השבח במה שלא עשיתי, כי אני יודע עוונותי ופשעי יותר ממך, כמו שאמר דוד ע"ה: כי פשעי אני אדע. ואם יזכר ברעה שעשה, יודה על נפשו בקצורו, ואל יחזר אחר אמתלאות להנקות ממנה ולזכות עצמו, כמ"ש יהודה: צדקה ממני. ואל ישתדל להכלים ולהכחיש המספר, ואל יאשימנו על אשר גלה אותו, אבל יאמר לו: אחי, מה שעור מה שהשקפת עליו מרוע מעשי אצל מה שלא ידעת ממני, אשר האריך לי הבורא סתרו בהם. ואלו היה נגלה לך רוע מעשי ועוונותי, היית בורח ממני ומפחד מעונש הבורא עליהם, כמ"ש אחד מן המשוררים: חטאי לו ירחון בם שכני אזי ברחו ורחקו מן גבולי.
ואמר איוב: אם כסיתי כאדם פשעי. ואם מה שספרו עליו שקר, יאמר למספר: אחי, אין מן התימה מה שהצילני הבורא מעשות מה שתלית בי אצל רוב הטובות, אשר גמלני, אך התימה סתרו עלי במה שהוא יותר מגונה וגדול מאד ממה שספרת עלי. הרף, אחי, וחמל על זכיותיך, שלא תאבדנה ממך ולא תרגיש, כי כבר נאמר על אחד מן החסידים, שזכרו אותו לרעה, וכיון שהגיעו הדבר, שלח למדבר בו כלי מלא מזמרת ארצו, וכתב אליו: הגיעני, ששלחת לי מנחה מזכיותיך, וגמלתיך בזה. ואמר אחד מן החסידים: הרבה בני אדם יבואו ליום החשבון, וכשמראים להם מעשיהם, ימצאו בספר זכיותם זכיות, שלא עשו אותם, ויאמרו: לא עשינו אותם. ויאמר להם: עשה אותם אשר דבר בכם וספר בגנותכם. וכן כשיחסר מספר זכיות המספרים בגנותם, יבקשו אותם בעת ההיא, ויאמר להם: אבדו מכם בעת שדברתם בפלוני ופלוני. וכן יש מהם גם כן שימצאו בספר חובותם חובות שלא עשו, וכשאומרים: לא עשינום, יאמר להם: נוספו עליכם בעבור פלוני ופלוני שדברתם בם, כמו שנאמר: והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ה'. ועל זה הזהירנו הכתוב באמרו: זכר את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך".
ספר אורחות צדיקים שער הענוה:
"השלישי אם ישמע שהעולם משבחים אותו על חכמתו ועל מעשיו הטובים, לא ישמח בלבו על זה, אלא יחשוב שמעשיו כטיפה בים. וכל שכן אם יאמרו עליו מעשים טובים שלא עשה, שלא ישמח, אלא יצטער בלבו על שיצא לו שם בדבר שאין בו. ואם אחד סיפר עליו מעשים רעים, אם אמת הדבר – לא יחפש לעוות האמת לנקות עצמו, כמו שאמר יהודה (בראשית לח כו): "צדקה ממני", ואל ישתדל להכחיש אותו האיש שסיפר עליו, ואל ישנאהו על שגילה הדבר. אך ייכנע לבורא, ברוך הוא, אשר גילה מעט מהרבה לייסרו ולהוכיחו כדי שישוב אליו.
ואם מה שסיפר עליו הוא שקר – אל יכלים המספר ולא יכעס עמו, כי כבר היה אחד מן החכמים שסיפרו עליו רע, וכשנודע הדבר לחסיד, שלח לאותו שסיפר עליו דורון, וכתב לו: אתה שלחת לי דורון מזכיותיך, ואני גמלתיו לך בדורון זה ששלחתי לך! כי ליום הדין מראים מצוות להרבה בני אדם שלא עשו אותן המצוות, ויאמרו: הלא לא עשינו זה? וישיבו להם: אותם שסיפרו עליכם רע הם עשו אלו המצוות, ונוטלים אותן מהם ונותנים לכם! וכן לרשעים מראים עבירות שלא עשו, וכשיאמרו: הלא לא עשינו? ישיבו להם: אלו העבירות עשו אותם שסיפרת עליהם לשון הרע ונטלו מהם ונתווספו עליכם.
וזהו שנאמר (תהלים עט יב): "והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ה'", כי כל המחרף הצדיק – כאילו מחרף השם, ברוך הוא, כי אויבי ישראל נקראים אויבי השם בכמה מקומות, ועל זה הזהירנו בתורה (דברים כד ט): "זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך". לפיכך מי שסובל בזיונו ושותק, ניכר שהוא עניו. וכן מצינו (תענית כ ב): בהלל הנשיא באחד שביזהו, שאמר לו: אל ירבו כמותך בישראל! ולא הקפיד. ויש במדרש: אין עניו אלא השומע חרפתו ואינו משיב, דכתיב (במדבר יב א): "ותדבר מרים ואהרן במשה", וכתיב (במדבר יב ג): "והאיש משה עניו מאד". ועליהם נאמר (שופטים ה לא): "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שבת פח ב)".
ספר מגיד מישרים פרשת ויקהל מהדורא קמא: מגיד מישרים לבית יוסף ויקהל 'כי אינו דומה' – האם זה המקור??
"כי אינו דומה מה שהאדם עושה בנעוריו, למה שגורם אחר שהוא בא בימים וכ"ש אחר שנתקרב לחסות תחת כנפיה שאין לך להפסיק אפי' רגע וכו' כמו שאמר דחילי בטור ראשון סימן רל"א ולא תהרהר כלל בצרכים, דלית לך צורכא להרהרי בהון, כי כבר הבטחתיך שלא יחסר לך לחם ושמלה בכבוד, וגם בענין הקמות אשר קמו נגדך אין להרהר כי הם לא יזיקוך אלא הועילו כי מי שאומר לשון הרע על חבירו מנכין לו מזכיותיו ונותנים וכו' הוא אמת ויציב, ואלו הוי ידעי בני נשא דא הוו חדאין כד שמעין דאמרי ביש מנהון, כאלו יהבי לון מתנת כסף או זהב אלא בגין יקרא דאורייתא דילך דזלזלו בה אחזי לכולי עלמא קטירי דיקומון בהון, ואתה תעמוד מנגד ותחזה ותחדי, אבל את לא תהרהר בהאי ולא במלה אוחרא רק ביראת ה' כל היום וכל הלילה ובתורתו, ומאוד מאוד הוי שפל רוח בתכלית כמא דפקדתך וכמא דאמרית לך בקרא דוהוא לא ישרה נפשו ואל תדבר דברים כמו שאתה עושה עם אותו תלמיד, ואם תצטרך מפני דרכי שלום יהיו מועטים כדי שלא תפסיק מהרהור דברי תורה כלל ועיקר, להן הבן דאתילד לך יהיה חשוך קצת וחשוך אנפין ומעידן דתתעבר לא תזדקק לה ולא תהא מזדקקא בתרך כדי דתיכל לסגפא נפשך כד את בעי, ועל הכל אזדהר מלפנאה הרהורא דלבך אפי' רגעא חדא מאורייתי, וחזי למאי זכית דהאי גברא רבא הרי"ט שמיה בגין להטותיה בתר ממונא ושררותא דלא ממללין ליה כוותך דרגין דאורייתא וחסידותא, וזכותא רבא דתלי ביה מכמה תלמידים דנפקי מתחות ידוהי הוא איתחזי למללא עמיה ולאדבקא ביה מה דלא אדביקו חכמי דרא מכמא דרין, אלא דההוא להטותא מעכב ואם תשכח עמיה תיכול לגלאה אודניה בגין דייתוב, ואי את תהך אורחין דתקנן קמאי כמו דאוליפתך למיהוי הרהורי לבך באורייתי תדיר ולא תפריד מיניה אפי' רגע חדא ולסגפא נפשך, אזכך למחזי לאליהו דעתיק יומין לביש לבושין חוורין ויתיב לקבלך ומלל עמך כמא דממלל גברא עם חבריה, והיה עיניך רואות את מוריך, ואף דיהון בביתך אתתך וגברין ונשין אוחרנין, יהא ממלל עמך ותחזי ליה, ואינון לא יחזון ליה וקל מילוליה יהא דמי להון כאילו הוא קל מילולך ואזכך למיסק לא"י ותלמוד ותלמד, ותשיב כלי אובד ותזכה לאלף אורייתי לתלמידים סגיאין דיהוון תמן למיתבע אולפא מינך, וגם תזכה לאתבא כמה רשיעין בתשובה והיינו ותשיב כלי אובד, ובתר הכי אזכך לאתוקדא על קדושת שמי כמא דאבטחתך, ובהכי תינדע סגיאות טיבותיה ורחמוי וחסדוי דקב"ה דימיניה פשוטה לקבל שבים".
עיין גם בשמירת הלשון שער הזכירה פרק ז'.